ישא ישראל עיניו... אל יחידי הסגולה.. יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם. מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתראה בגדוליהָ (הראי"ה קוק זצ"ל, "אדר היקר" א')

המראה הגדול בעצמו מרומם את הרוח ומעדן את הלב (שם)




יום רביעי, 17 במאי 2017




מַעֲשֶׂה בִּבְרָכָה שֶׁל הָרַב קוּק זצ"ל

כֵּן שָׁמַעְתִּי מַר' פִּנְחָס רַקֹובְסְקִי שׁליט"א, שֶׁלִּפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים הִכִּיר אִישׁ אֶחָד, שֶׁחַי בְּעֵרֶךְ 115 שָׁנִים, וְהָיָה הוֹלֵךְ בְּלִי מַקֵּל, וּשְׁאָלַהוּ בַּמֶּה זָכָה, וְאָמַר לוֹ שֶׁבְּבֵיתוֹ הָיוּ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מִתְאַכְסְנִים רַבָּנִים וְכוּ', וְגַם מָרַן הָרַב זַצַ"ל, שֶׁהָיָה עֲדַיִן רַב בְּיַפוֹ, הִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ כַּמָּה פְּעָמִים. וְהָאִישׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ בְּרָכָה, וְהָרַב עָנָה לוֹ, כִּי בִּרְכַת תַּלְמִיד-חָכָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יָכֹל לְבָרֵךְ, כִּי אִם בִּרְכַת כֹּהֵן, וּבֵרַךְ אוֹתוֹ שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת בַּנֶּחָמָה, וְהוֹסִיף: "אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֶזְכֶּה, אֲבָל אַתָּה תִּזְכֶּה", וְכֵן הָיָה, שֶׁהֶאֱרִיךְ יָמִים וְשָׁנִים עַד אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים כַּמָּה זְמַן.

[סיפר רבי יוסף זוסמן זצ"ל, תלמידו של הרב חרל"פ זצ"ל. נמצא באיגרת ששלח לרב נריה זצ"ל.
מופיע באגרותיו לתולדות מרן הרב קוק זצ"ל, שפרסמו אליקים זית והראל כהן הי"ו]

יום חמישי, 26 בינואר 2017

תַּעֲלֶה אֶת הֶחָתָן שֶׁלְּךָ... סִפּוּר עַל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר צְבִי מִקָּאמַארְנָא, בְּנוֹ רַבִּי יַעֲקֹב מֹשֶׁה - זַצַ"ל - וַחֲתַן-בְּנוֹ רַבִּי אֵלִיָּהוּ בּוֹמְבָּאךְ הי"ד.

פַּעַם אַחַת, נָסַע  הָרַב הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר צְבִי מִקָּאמַארְנָא, עִם בְּנוֹ הָרַב יַעֲקֹב מֹשֶׁה, בַּעֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּסִים, לְיַד הָעֲיָרָה אוּשְׁפִּיצִין בְּפוֹלִין.

הָיָה זֶה בַּזְּמַן הַחֹרֶף, וְהַדְּרָכִים הָיוּ מְלֵאֹת בֹּץ. יְלָדִים רָצוּ אַחֲרֵי הָעֲגָלָה, לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַצַּדִיק.
וְהִנֵּה, לְאֶחָד הַיְּלָדִים נָפְלוּ הַמַּגָּפַיִם לְתוֹךְ הַבֹּץ – אֲבָל הוּא לֹא עָצַר... הִמְשִׁיךְ לָרוּץ, לְּלֹא מַגָּפַיִם, אַחֲרֵי הָעֲגָלָה.

אָמַר הָרַב הַקָּדוֹשׁ לִבְנוֹ, רַבִּי יַעֲקֹב מֹשֶׁה, נַעֲצֹר רֶגַע-וְתַעֲלֶה אֶת הֶחָתָן שֶׁלְּךָ עַל הָעֲגָלָה...
וְאָכֵן, הַיֶּלֶד הַזֶּה, הָיָה עִם הַזְּמַן לְרַבִּי אֵלִיָּהוּ בּוֹמְבָּאךְ, חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי יַעֲקֹב מֹשֶׁה (בַּעֲלָהּ שֶׁל הַבַּת שֶׁל רַבִּי יַעֲקֹב מֹשֶׁה), שֶׁהָיָה הָרַבִּי מִקָּאמַארְנָא אַחֲרֵי אָבִיו.

כְּמוֹ עוֹד יְהוּדִים רַבִּים, קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, נֶהֱרַג גַּם רַבִּי אֵלִיָּהוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, בִּידֵי הַגֶּרְמָנִים יִמַּח-שְׁמָם, בִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה הַנּוֹרָאָה.


שׁוֹשֶׁלֶת הָרֶבִּיִים שֶׁל קָאמַארְנָא, הִיא שׁוֹשֶׁלֶת מֻפְלָאָה. הִתְחִילָה מְרַבִּי יִצְחָק אַייזִיק מִקָּאמַארְנָא, שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חָכָם עָצוּם, מֻפְלָא עוֹד מִיַּלְדוּתוֹ. וְעוֹד זָכָה לִהְיוֹת בְּיַלְדוּתוֹ אֵצֶל רַבִּי יִצְחָק-יַעֲקֹב "הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין", וּמִכֹּחַ בִּרְכָתוֹ לְאָבִיו, הוּא נוֹלַד. וְהוּא גַּם מְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מֵחוֹתְנוֹ, אֲבִי-אִשְׁתּוֹ, שֶׁשָּׁמַע עוֹד מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל שָׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ.

אַחֲרָיו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר צְבִי, אַחֲרָיו רַבִּי מֹשֶׁה יַעֲקֹב וְאַחֲרָיו בְּנוֹ רַבִּי שָׁלוֹם, כֻּלָּם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים גְּדוֹלִים, גּוֹמְלֵי חֲסָדִים וּבַעֲלֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. יוֹדְעִים דְּבָרִים שֶׁבְּשֵׂכֶל רָגִיל וְעֵינַיִם רְגִילוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת וְלִרְאוֹת. בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שָׁלוֹם, הַצַּדִּיק רַבִּי בָּרוּךְ, נֶהֱרַג בַּזְּמַן הַשּׁוֹאָה עַ"י הַגֶּרְמָנִים ימ"ש.
אֻמְנָם, הַשּׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל קָאמַארְנָא, הִמְשִׁיכָה אַחֲרֵי הַשּׁוֹאָה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְגַם בְּאָמֶרִיקָה.


מֵהַסִּפּוּר שֶׁכָּתַבְנוּ, אֶפְשָׁר לִרְאוֹת גַּם אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיְתָה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר צְבִי זַצַ"ל, שֶׁיָּדַע שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה יִהְיֶה הֶחָתָן שֶׁל בְּנוֹ (יִתְחַתֵּן עִם הַבַּת שֶׁלּוֹ). וְאֶפְשָׁר גַּם לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ אֵיךְ בָּחַר אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת רִבְקָה כְּאִשָּׁה לְיִצְחָק, כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מֵה' שֶׁהַנַּעֲרָה שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגְּמַלִּים וְתֹאמַר "שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה", זֶה יִהְיֶה סִימָן שֶׁהִיא הַמַּתְאִימָה לְיִצְחָק.

וְהִנֵּה, הוּא לֹא בָּחַר סְתָם סִימָן, אֶלָּא סִימָן מַתְאִים לַבַּיִת שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אִשָּׁה גּוֹמֶלֶת חַסָדִים עִם לֵב טוֹב, שֶׁמּוּכָנָה מְּאֹד לְהִתְאַמֵּץ בַּשְּׁבִיל מִישֶׁהוּ אַחֵר. אֲפִלּוּ שֶׁכְּלָל אֵינָהּ מַכִּירָה אוֹתוֹ. זוֹ מִדָּה שֶׁמַּתְאִימָה לְבֵית אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא עַם יִשְׂרָאֵל. עַם יִשְׂרָאֵל הֵם - כְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל – בַּיְשָׁנִים, רַחֲמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים.

גַּם כָּאן, אַחֲרֵי שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה כָּל כָּךְ הִתְאַמֵּץ לָרוּץ כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַצַּדִּיק, וְלָא שָׂם לֵב לְכָךְ שֶׁהוּא רָץ לְּלֹא מַגָּפַיִם – אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר צְבִי לִבֵּנוּ "תַּעֲלֶה אֶת הֶחָתָן שֶׁלְּךָ". זוֹ גַּם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְגַם - הוּא מַתְאִים לְכָךְ... יֶלֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּזוֹ אַהֲבַת תּוֹרָה, אֱמוּנַת צַדִּיקִים, בִּתְמִימוּת וּבִמְסִירוּת רַבָּה.